יומנים > יומן - מלא 08/11/1939

{P001} {0166-17} ירושלים, 8.11.39 לפי הזמנתי באה אצלי המזכירות הבוקר. אמרתי להם: שלושה דברים מחייבים שינויים יסודיים באירגון: (א) הספר הלבן. על זה דיברתי אתם ועם נשיאות "כופר הישוב" בזמנו. המצב הפוליטי החדש מחייב גם מסגרת חדשה וגם תפקידים חדשים, לא רק בטחון אלא גם הגנה על זכיות העם. ה"אידיליה" בינינו ובין הממשלה נפסקה, ונוכרח להעביר קו בולט בין הכוח המאושר והבלתי מאושר. לצערי לא נמהעה כראוי התביעה לשינויים הסידוריים האלה. העיכוב בא בעיקר מפני הדיון הממושך בנשיאות "כופר הישוב" שלא נגמר עד היום. (ב) פרוץ המלחמה. ראינו צורך בגיוס כללי, גם לצרכים ציוניים וגם לצרכי המלחמה. היה בדעתנו להעביר את הגיוס עד כמה שאפשר בידיעת השלטונות, כי אחת המטרות של הגיוס היתה עזרה לצבא הבריטי. לפי שערה החלטני על הקמת "משמר העם", שיקיף את כל המגוייסים מבני 36 ומעלה, והוא יקלוט בתוכו גם את "המשמר האזרחי" בתל-אביב - אם האחרון יסכים לכך. כל אלה שהם למטה מבני 35 יהוו פורמציות מיוחדות. (ג) מקרה ה-מ"ג. יש לחשוש לתוצאות חמורות של מקרה זה, ואולי כמה פעולות שחשבנו עליהם תהיינה, לפי שעה, לבתי אפשריות וגם פעולות אחרות נצטרך לעשות בצורה אחרת. כבר ניתנה הוראה להפסיק כלאמון מצויידים. נצטרך עכשיו ביתר תוקף מאשר אחרי הספר הלבן להפריד בין הכוח המאושר והבלתי מאושר. מעכשיו נצטרך להבחין בין שלוש יחידות: 1. חיל הנוטרים, 2. האירגון, שישמש מעכשיו רק לבטחון; 3. הגיוס, שיהיו לו תפקידי הגנה ושיתוף בצבא הברטי. 1 3- יהיו קשורים אך ורק להנהלה. המצב החדש שנוצר עקב שלושת המאורעות שציינתי מחייב מצד אחד דיפרנ- צציה אירגונית וחלוקת תפקידים חמורה, מצד שני הגברת הפיקוח הפוליטי המרכזי. משום כך לא יהיה קשר ארגוני בין גוף אחד לשני, אם כי יהיה צורך בהתאמה גמורה של פעולות הגופים השונים. התאמה זו תוקם על ידי קשרים אישיים, ולשם כך ישתתפו שני חברי המזכירות, לא כחברי ה"א אלא באופן אישי, גם בהנהלת הגופים האחרים. טרם קבענו את כל הסידורים החדשים, וכבר מעכשיו יחולו שינויים תכניים בתקציב. האירגון מקבל 780 פונט, שאר הסכומים ייקבעו למטרות מסויימות: להחזקת שמשון - 120, לתעשיה 1,000-, לחי"ש - 1,000. התמיכה לאירגון מכוונת: למטה - 150, למחוזות - 130, לערים - 120, להדרכה במחוזות 280-. עד הסידורים הסופיים תוסיף המזכירות לשמש באות-כוח הזמנית של ההנהלה בכל עניני הגיוס. {P002} {0166-18} ד.ג. הביע חשש, שאם ההנהלה תקציב למטרות מסוימות, ילך גם "כופר הישוב" בדרך זו. אמרתי שבשובי נדון על כך עם "כופר הישוב". ----------------- אח"כ נתקיימה ישיבה עם באי-כוח חיפה ותל-אביב בענין "ריב הנמלים". ון-פריזלנד, הריסון, זשיליסט, צוקרמן מצד אחד, אבא חושי, רוזנפלד, ליפשיץ ונתנזון מצד שני. אנשי חיפה קבלו על אנשי תל-אביב שהתעמזלה לטובת נמל תל-אביב מתנהלת על ידם באופן כזה, שזה מזיק לחיפה ולמעמד היהודים בנמל חיפה. נעשים נסיונות להעביר את כל הסרכ היהודי לתל-אביב. אבא-חושי עמד על היחס החיובי של אנשי חיפה לנמלן תל-אביב, על העזרה הלבבית שחיפה נתנה ליצירתו, כי כולם ראו ורואים בו יצירה לאומית פוליטית ולא מקומית, אולם גם נמל חיפה אינו ענין מקומי. אנשי תל-אביב לעומת זה טענו שהמסחר של סביבות תל-אביב וירושלים צריך באופן טבעי ללכת כולו לתל-אביב. הריסון טען שבתל-אביב יש 100 אחוז עבודה עברית, אולם בחיפה עבודה מעורבת, ואין אנו מעונינים איפוא לסייע לנמל חיפה. אנשי תל-אביב דרשו מעין "חלוקת הארץ": מה בתל-אביב ומה בחיפה? בדיחומי עמדתי על כך שלא הגיעה השעה לא ל"חלוקה" ולא ל"מלחומת נמלים". גם לנמל תל-אביב וגם לנמל חיפה יש לא רק ערך מקומי לעובדיו ולישוב הכרוך בו, אלא יש גם ערך ארצי וציוני כללי. תל-אביב זהו הנמל היהודי היחידי ועדיין הוא זקוק ל"רחמים"; כי הממשלה אינה רואה אותא בעין טובה ולא תצטער הרבה על סגירתו, וכשלון נמל תל-אביב תהא מכה אנושה למעמדנו ולכבודנו הפוליטי. נמל תל-אביב צריך עוד להתאבק בקשיים טבעיים, כי אין לו אותו החוף הנוח של נמל חיפה. מאידך גיסא חייבים אנחנו כולנו לזכור שחיפה היא עיר מפתח ועתידנו בנמל חיפה קובע במידה רבה את מעמדנו הפוליטי בארץ כולה, ודווקא מפני שנמל חיפה אינו נמל יהודי במאה אחוז וגם לא יהי, עלינו לעמוד על המשמר ולהתבצר בו בכל האמצעים שבידינו, אבל עלינו למנוע בכל הדרכים התחרות העלולה לפגוע באיזו מידה שהיא בנמל לת-אביבי או במעמדנו בנמל חיפה. לשם כך אני מציע להקים ועדת-קונט4קט מאנשי חיפה ותל-אביבי בהשתתפות הסוכנות למנוי סכסוכים בין שני המקומות ולהביא לידי התאמה את דך {0166-19} האינטרסים של כל מקום ומקום. מסקנה זו נתקבלה. ----------------- אחרי ישיבה זו בשר לי אוסישקין בשורה טובה, שנגמרה הקניה של אדמת מאצוב בשלימותה, וההעברה הפורמלית בטאבו תצא לפועל בעוד ימים אחדים. ----------------- ב1:00- מסר לי יהושע על שיחתו עם ריטשי, על הרושם שקבל המפקד מהשיחות עם פ.ר., אתי ועם דוב. ליהושע יש הרושם שעדיין לא הסבירו כראוי את ענין ההגנה היהודית בארץ למפקד הצבא. בקש רשות להפגש עם המפקד. הסכמתי לכך ודברתי על זה עם י"וסף. ----------------- אחר הצהרים ירדתי לתל-אביב ובשעה 4:00 הגיע לוקר מחיפה. הוא מסר לי דו"ח מלונדון שהיה בכללו אופטימי. בענין חוק הקרקע דובר עם הליפכס ובסלר, מלבד השיחות שהיו למשה עם מלקולם. אטלי, שמתיחס עכשיו ביתר ערות וחמימות לעניננו, ושנים מחבריו נפגשו עם צ'מברליין בענין זה. ראש הממשלה התנצל שאין לו שום ידיעה על הדבר. לפי שעה לא ידוע גורל החוק. בענין הגיוס דעתו של ראש המטה היא חיובית. הוא אמר למשה ולחיים שהדבר בוא יבוא, אם כי השעה טרם הגיעה. צ'רצ'יל מתיחס להקמת צבא יהודי בארץ בחיוב גמור. כבר דנו על כך בקבינט המלחמה. מ.מ. התנגד בתוקף. וינטון חייב. לפי שעה לא נתקבלה כל החלטה. בינתיים עלתה קרנו של חיים. קשריו עם מומחים חימאיים חשובים נחשבים בחוגים הצבאיים. הליפכס מתיחס בהכרה לעזרתו. בענין מ"ג דובר עם בטלר, אטלי וסינקלר. קזליט שנתגייס להגנה אנטי-אוירית נזדמן במשרד אחד עם וינגט, והוא אקטיבי מאד בענין זה, אולם כולם שולחים למלקולם. סינקלר יעץ כאמצעי לשבור את הררח אצל מ.מ. לןהציע בריגדה יהודית מארץ-ישראל לחזית המערב. נמיר תומך בתוקף בהצעה זו. חיים סדר עם השרות ה"סודי" קשר ישר בין לונדון לירושלים. כל המתכבים ישולחו אלינו על ידי שרות זה. סוכן מיוחד של השרות בירושלים היה צריך להתקשר אתי. על ידי שרות זה נשלח לנו חומר חשוב: הרצאה על נסיעתו של חיים לשוייצריה בענינים חימיים. הרצאה זו עשתה רושם רב בחוגי משרד {P003} {0166-20} החוץ והחוגים הצבאיים הגבוהים. ב 6:00 התכנסה ההנהלה בביתי לשמוע דו" מלוקר. אחרי הדו"ח של לוקר מסרתי להנהלה על המשלחת הרביזיוניסטית, ויעצתי לענות להם שההנהלה מוכנה לשתפם בקרנות על מנת שהם ישתתפו בעבודה בעד הקרנות בערב התאספה בחדרי הועדה הפוליטית, והמסכן לוקר מסר בפעם השלישית דו"ח מלונדון. ניצלתי את המזן לקריאת היומן הלונדוני של משה, שלוקר הביא אותו לארץ. מדברי לוקר ומיומנו של משה ראיתי שחברינו לבונדון חיים ב"גן עדן של שוטים". הבדל נכר בין לונדון לירושלים הוא טבעי וכמעט מוכרח, אולם הפעם יש מעין תמום בין ההרגשה בלונדון ובין המציאות בירושלים, והרגשה טובה בלונדון עלולה להיות בעוכרינו. הדאיגו אותי באופן מיוחד השיחות עם מ.מ. אדם זה אינו רק אדוק בספר הלבן, הוא אויבנו בנפש, אולי האויב המסוכן ביותר של העם העברי אחרי היטלר. ויוצא כאילו חברי הממשלה חלקו ביניהם את התפקידים. את הדיבורים הטובים שאינם מחייבים לכלום קבלו על עצמם וינסטון, הליפכם ובטלר, המעשה נמסר למלקולם, והידידות שנתרקמה עם כמה מחברי הממשלה בלונדון יש בה משום אחיזת עינים, אולי שלא מדעת, אולם מלקולם הוא בעלת-הבית וכולם יודעים שהוא השליט בארץ-ישראל, ונדמה לי שכל שיחה אתו יש בה רק נזק ועלבון. יש צורך שידידינו לכל הפחות ידעו שאין יהודי המכבד את עצמו יכול להפגש עם בר נש זה אם לפני בואו של לוקר עוד היה לי איזה ספק בדבר הצורך בנסיעה ללונדון, הרי אחרי הדין וחשבון והקריאה ביומן - לא היה לי עוד כל ספק בדבר.