יומנים > יומן - מלא 09/10/1929

{P001} {0081-76} ה' בתשרי תר"ץ 9 באוקטובר 1929 יום ד' בבוקר נסעתי עם קפלן לירושלם. שוחחתי עם אוסישקין על שלשה דברים. א) משלחת לנוער והחלוץ. דרשתי מקה"ק 10 אנשים למשלחת. הסכים. כי גם עד עכשיו היו שולחים, אבל יתיעץ אחרי השבת עם ברל ועם ביסטריצקי על החלוקה בין הפרטנרים השונים. ב) קרקע להתישבות פועלי המושבות. נתן פקודה שלשום {0081-77} לחנקין לקנות את האחד עשר אלף דונם בשרון בכסף דרום-אפריקא (75 אלף לירה שהתחייבו לקה"ק). לחלקות שעל-יד המושבות הוא יסכים בשלשה תנאים. אם ימציאו לו את 35.000 הלא"י בהלוואה במזומנים, אם התשלומין לא יתחילו אלא בעוד שתי שנים, ואם שאר הדירקטורים יסכימו. הוא נכון ללכת לאמריקא להבטיח רכישת 200.000 דונם בשרון. לשם כך דרוש מיליון לירה. הכסף לא נחוץ כולו מיד, אלא במשך חמש שנים. אפשר יהיה לקנות אם ינתנו לו באמריקא התחייביות כספיות ממשיות שיסולקו במשך חמש שנים. ג) מסרתי לו את תכני תהפעולה הציונית. השאלה המרכזית העומדת עכשיו לפני הישוב והציונות היא שאלת הבטחון. בימי המאורעות גלה הישוב נאמנות רבה. יהודי א"י לא נפתרו. גם העם בגולה התלכד בימים ההם סביב הישוב הנתקף. אולם השכל המעשי הפכח של היהודי עלול להתגבר על יצרו הלאומי. היהודי הפשוט בארץ מרגיש שחייו אינם בטוחים. ביותר תגדל ההרגשה הזאת בחו"ל. יש סכנה שיהודים לא יעיזו להשתקע בארץ ולהשקיע בה את הונם. ברגע התם הזדעזעו כולם והשתתפו בהפגנות פוליטיות. אולם התגובה השניה עלולה להיות - רתוי, וזרם העליה, המשך הבנין, תוספת הון ואנשים, שלא מהחלוץ, עלולים להפסק. כל עבודתנו עומדת בפני סכנת שתוק. אנו דורשים הגנה מהממשלה, משטרה עברית, חיל ספר, הרויזיוניסטים דורשים גדוד עברי. נניח שכל זה ינתן. היתכן שאנו נחיה כל הימים בארץ תחת חסות כידונים זרים ? הלשם כך באנו לארץ ? מן ההכרח לפתור שאלת הבטחון בכוחות עצמנו. ולאו דוקא בנשק. {0081-78} עלינו להיות פה לכוח ישובי כזה שלא נפול בערכו מכוח הערבים שבא"י. דבר זה אינו כל כך רחוק וקשה. לשם כך לא דרוש שנשתווה במספר הנפשות, אלא במספר צעירים שבארץ. הישוב הערבי, העברי והמושלימי במערב א"י הגיע במפקד 1922 למספר 304.822 גברים. מהם 53.033 בידוים. במפקד 1922 היו במערב הארץ 36.491 גברים נוצרים (לרבות ילדים וזקנים); אפשר לחשוב ששלושים אחוזי מהם הם בני 40-20. מספר הגברים היהודים היה אז 43.860 (52,34%), (39.934 נשים). עכשיו עולה הישוב ייהודי למספר של 1.5.000 נפש. אצל הערבים מספר הנשים גדול קצת בגיל הבגרות ממספר הגברים. אצל היהודים הדבר הואלהיפך. לא פחות מ55%- של הישוב היהודי הם גברים. ז"א שמספר הגברים היהודים בארץ עולה למספר 85.250. האחוז של גיל 40-20 הוא בהרבה יותר גדול מאשר אצל הערבים, כירוב העולים שלנו הם בגיל זה. אם נחשוב 35% - הרי זה מספר קונסרוטיבי. ז"א שכרגע יש בארץ 29.837 גברים יהודים מגיל של 20 עד 40, לעומת 91.446 מושלימים ו10.947- נוצרים (לפי מפקד 1922) - ס"ה 102.393. למען נשתווה בכוחנו זה לערבים אין לנו צורך שנשתווה בהחלט במספרים. אין להניח שכל הערבים בארץ יתקוממו כאיש אחד. אם מספרנו בגיל זה יעלה לשני של ישים על מספר הערבים - הרי כוחנו ישתווה אליהם. לשם כך יש צורך להעלות לארץ עוד כארבעים וחמשים אלפים צעירים. לפי החלוקה המקובלת יש להכניס שליש לחקלאות, שני שלישים למקצועות אחרים. ז"א עלינו להעלות על הקרקע 15.000 אלף בחורים חדשים. תמשת אלפים תקלוט החקלאות הפרטית. המושבות הישנות מסוגלות לקלוט כאלפים וחמש מאות, את השאר תקלוט הנטיעה {0081-79} החדשה. יש, איפוא, צורך לישב באמצעים לאומיים ועל קרקע לאומי 10.000 מתישבים חדשים. לשם כך נחוץ מלבד קרקע סכום של תמשה מליון לירה. (500 לירה לאיש) לא כל הסכום ידרש בבת אחת כמובן. בשליש או ברבע של סכום זה אפשר להתחיל את המפעל ההתישבותי, בתנאי, כמובן, שהשאר יובטח בשלש - ארבע השנים הבאות. זהו צד אחד של בצרוננו. אולם תוספת אנשים בלבד אינה מספיקה, נקודות הישוב שלנו הן מפוזרות וקרועות זו מזו. נקודה בודדת אינה יכלה להגן על עצמה. עלינו לחבר את נקודותינו. הכיוון של התישבותנו בארץ הוא בעתי רצועות: חוף ים התיכון, מדרום יפו עד חיפה, ולאורך עמק יזרעאל ממפרן חיפה עד עמק הירדן. עלינו לבצר שתי הרצועות הללו בחבור הנקודות. עלינו ליצור גוש טריטוריאלי רצוף לאורך החוף. זהו השטח העיקרי, אשר מלבד ערכו המשקי הכלכלי, שאין דומה לו בארץ (שטח השקאה ופרדסנות) הריהו משמש המפתח הסטרטיגי של הארץ. ממנו מוצא לים. א"י קטנה ומיושבת בחלקה, ועלינו לרכוש את הים החפשי. זהו הכרח גם מבחינה פוליטית - סטרטיגית וגם מבחינה ישובית כלכלית. לאשרנו כל הרצועה הזאת היא כמעט בלתי מיושבת. חשיבות מיוחדת יש גם לרצועה השניה. כאן יש לנו כבר גושים חשובים, אך יש עוד פגימות רבות. בלוק נוריס קרוע מבלוק עפולה וגוש נהלל, ויש ריוח גדול יותר מדי בין גוש נוריס ובין עמק הירדן. הפרצה הזאת מסוכנת ביחוד, כי כאן השער לכל התפרצות מעבר הירדן ועלית בידוים מעמק הירדן. עלינו לחבר את גוש נוריס לגשר והדגנית מצד אחד, ולגוש יבנאל מסחה מצד שני. המרכז של הדלת רצועת החוף ורצועת העמק הזה יהיה מפרץ חיפה. {0081-80} מלבד שני השטחים הללו יש לבצר באופן מיוחד את ירושלם. במובן ידוע שקולה ירושלם כנגד א"י כולה. ערכה ההיסטורי של ירושלם, היותה בירת הארץ, מרכז התירות, מחייבים שנוי פניה של ירושלם. לאשרנו יש לנו פה כבר רוב יהודי, אולם אין זה מספיק. בירת הארץ צריכה ליהפך למבצר, יהודי לאומי. הישוב היהודי צריך לגדול פה, העיר צריכה להיות מוקפת שרשרת של שכונות עבריות, המבנה הכלכלי של ישובה היהודי טעון תקון והבראה. לא נובל להיות תלויים בירושלם באמצעי מחיה שלא שלנו. טבעת של שכונות עובדים וישובים חקלאים צריכה להקיף את עירנו הראשית. כל אפיה של ירושלם, גם מבחינה לאומית, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה כלכלית צריך להשתנות. זו צריכה להיות תל-אביב יותר גדולה ויותר רבת אוכלוסין. לא בזבוז כוחות. אנשים וכסף בחברון, שבמקרה הכי טוב ניצור כאן נקודה יהודית גלותית, מעוט יהודי בתוך רוב ערבי, אלא כל האמצעים לביצור ירושלם. זה צריך להיות מפעל השעה, התשובה של העם היהודי למאורעות. מי יעשה זאת ? לפני המאורעות היה "מאורע" אחר - כנוס הסוכנות המורחבת בציריך. אוסישקין ציין את הכנסת כהתחלת תקופה שלישית בציונות - תקופת כלל-ישראל. המאורעות שבאו מיד אחרי ציריך - לא נפגשו כלל מהסוכנות. כאילו זו לא קיימת כלל. ברגע נסיון קשה נמצאה כמקודם רק הסתדרות ציונית. פרק ציריך כאילו לא היה. לעומת זאת הורגשה התעוררות עממית כאשר לא היתה אף פעם. א"י, הורגש, היתה לענין של העם. והפעולה שיש לעשות לאחר המאורעות צריכה להקיף את העם. {0081-81} הציונות פנתה עד עכשיו ליחידים. קרן הקיימת וקרן היסוד הקיפו עשרות אלפים תורמים; הגיעה השעה לפעולה בקנה מדה לאומי. אין העם היהודי מאורגן במדינה, ואין לו כלים ממלכתיים, אולם ישנם העם בגולה יצר לעצמו את כליו הלאומיים, שבהם נשתמרו ונתגבשו החיים היהודים - הקהלות ואת הקהלה יש עכשיו לעשות למכשיר פעולה. גיוס הקהלות העבריות בכל הגולה לשם מפעל לאומי גדול בא"י - זוהי הדרך. לא נזניח את היחידים, לא נסתלק מאישים חשובים כמו רוטשילד, ורבורג מלצם ועוד. לא נפסח על רבבות התורמים של קרן היסוד וקה"ק - אולם לא נסתפק עכשיו באלה. הסוכנות היהודית - אם היא רוצה להיות מה שעליה להיות, ארגון העם היהודי לשם בנין א"י - צריכה להשען בשורה הראשונה על הארגון הלאומי הקיים - על הקהלה העברית. הערכה לאומית על כל קהלה יהודית, לפי מספר חבריה ולפי יכלתה החמרית - זוהי דרך הפעולה. בדרך זו תוקם הסוכנות המורחבת האמתית. אם הגיעה השעה להפוך אס דבר א"י מענין מפלגתי לענין עממי - הרי השעה הזאת הגיעה עכשיו. אף פעם לא יקר הישוב העברי בארץ לעם היהודי כמו בשעה זו. ואם יש דבר אשר יגע עכשיו ללב כל יהודי - הרי זה דבר הבטחון של הישוב. בצור הישוב ובטחונו - זוהי הסיסמא שתרכז עכשיו המוני ישראל, בין שהם ציונים ובין שאינם. מפעל גדול להבטחת כוחו של הישוב העברי בארץ יהיה עכשיו למפעל העם. אם הסוכנוח תדע עכשיו לגבש את התעוררות העם וחרדתו הרבה לשלום הישוב - תהיה לסוכנות העם היהודי. לשם פעולה יש לגייס קודם כל את הישוב היהודי עצמו. [ הערה במקור של בן גוריון ] באמריקא בלבד יש (מפקד של 1927) 6.420 קהלות יהודיות, מלבד 3.292 ישובים חקלאיים המכילים ) A JYB 56 89:תושבים יהודים, ראה לינפילד Jewish Population of D.S. {0081-82} כבוד הישוב עלה בעיני העם, ולדבר חישוב יקשיב כל יהודי. משלחת גדולה של הישוב צריכה מיד לצאת לעם בסמכות הסוכנות היהודית למען גייס את הקהלות העבריות בשביל הקמת מפעל הבטחון והבצרון. אוסישקין נענה מיד. זוהי התכנית וזוהי התשובה האמתית. הוא נכון לוותר על מפעל מיוחד לטובת קרן הקיימת ולשלם את עבודתו במפעל זה, בתנאי שיופרש סכום כסף מספיק לגאולת הקרקע. הוא הציע לקרא ישיבת הועד הלאומי, ההנה"צ וחברי הועד הפועל הציוני והועד של הסוכנות אשר בארץ למען הציע להם תכנית זו. הוא בטוח שכולם יסכימו לה. גם ויצמן לדעתי יסכים לכך. הישיבה הזאת צריכה לדרוש מיד ישיבת הועד האדמיניסטרטיבי, של הסוכנות, למען החל בפעולה. הוא יכין לישיבה זו מפת הקרקעות. בצהרים ישיבה עם שפרינצק ובן צבי בשאלת הבטחון. מסרתי להם על סכום הכסף אשר ידרש בשביל בטחון מינימלי. לדעת שפרינצק אין תקוה שהנה"צ בארץ תסכים לכך, ויש לפנות לויצמן. אולם צריכים לדבר מקודם את קיש, כי הוא ממונה מטעם הנח"ל לענין זה. במסדרון פגשתי את סקר, ואמרתי לו שאני רוצה לשוחח אתו ובקשתיו לקבוע לי שעה. שאלני: על איזה ענין. על הציונות, עניתי. איני מעונין בציונות - השיבני. אולם אני מעונין, אמרתי לו. הרי בין כך ובין כך לא נסכים אחד לשני, אמר. אולי אני {0081-83} אסכים אתך, אס אתה לא תסכים אתי - שאלתיו. מובטחני שלא תסכים לי,כשם שודאי שאני לא אסכים אתך, - ואעפ"כ - קבע פגישה בשבוע הבא. אחרי הצהרים נפגשתי עם אדוין סמואל. שוחחנו על דבר באנגלית ועלהפקידות. שני הגליונות הראשונים נתקבלו ברצון. האנגלית היא משובחה, אם כי הכתיבה אינה כתיבת אנגלים. הטון הוא קולע. לא צעקני. יש להרחיב את התוכן. נחוץ עתון פוליטי ספרותי. צריכים להרבות במאמרי הסברה. אם העתון יתאים לצורך - יהי נושא עצמו, כל אנגלי בארץ, כל פקידי הקונסולים השונים יקראו אותי בתנאי שיצטרכו לקנותו. אם יקבלוהו חנם לא יקראוהו. האנגלי אינו אוהב פרופגנדה. הפלסטין וויקלי לא לוקח ים ביד ה"פלסטין" האנגלי קו ראים רק בתור קוריוז. הפלסטיין ביולטין מזלזלים בו. הטון שלו זול, וולגרי. יש צורך שאנגלים ישתתפו ב"דבר". הונו, נורוק, בנטוויטש נכונים להשתתף. טוב לשתף איש כדידס ודומיו. אין הקורא נפחד מהיות דבר עתון של פועלים. העתון ישפט לפי תכנו. רוב הפקידים אינם יודעים כלום מהציונות ומתולדות הישוב. אחרי המאורעות הם מתענינים לדעת מה נעשה בארץ, מה היא הציונות, מה הוא הישוב. 90% של הפקירים הם אדישים. 2% הם ידידים, 8% הם צוררים. רבם לא קראו אף פעם את המנדט ולא התענינו בו. א"י היא בשבילם אחת המושבות שאליהן נשלחים פקידים.