יומנים > יומן - מלא 27/11/1939

{P001} {0166-67} ירושלים, 27.11.39 שוחחתי עם נורמן לוריא לפני חזירתו לדרום-אפריקה. מסרתי לו בקצור על המצב הפוליטי, על מזימות משרד המושבות והשלטונות בארץ, גם ביחס לכיבושים הקיימים כבר בישוב ועל דעת חברינו בלונדון ודעתי בדבר החשיבות הפוליטית שיש כרגע לעזרת ידינו בדרום-אפריקה. מ9:30- עד שעה 2:00, בהפסקה של שעה באמצע, פגישה עם אנשי "הפועל המזרחי": שפירא, שרגאי, ברנשטיין, קסטנבוים, קלמר ומזמן לזמן עוד אחדים. מהצד השני: שפרינצק ורמז. אנשי "הפועל המזרחי" התאוננו שמזמן שהוקם ההסכם עם הפועלים הרביזיו- ניסטיים על לשכה משותפת ועם הגוש האזרחי ב"כופר הישוב" נתקלקלו היחסים בין "הפועל המזרחי" והסתדרות העובדים ומפלגת פועלי א"י. ההסתדרות כאילו מתעלמת לגמרי מקיומו של "הפועל המזרחי". דוגמא: בעירית תל-אביב נתחלקה הפקידות 50% לגוש ו50%- להסתדרות, וההסתדרות התנגדה להפריש אחוזים אחדים ל"הפועל המזרחי". סיעת הפועלים בעירית תל-אביב לא עזרה ל"בני עקיבא" להשיג מגרש. לא שיתפו את באי כוח "הפועל המזרחי" בהנהגת האירגון. מוציאים אותו מהדיונים עם הממשלה והאכרים. בקונגרסים האחרונים היו מוצאים כמעט מהדיונים על הרכב ההנהלה. יש כנראה רצון להסתדרות לדחות את רגלי "הפועל המזרחי". בתוך השורה שלהם יש התמרמרות גדולה. ההתמרמרות הגיעה אפילו ל"טירת צבי". בשנים הקודמות היו טענות רק נגד פקידי ההסתדרות במקומות שונים, בזמן האחרות נתערער האמון גם בצמרת ההסתדות. שפירא שאל אם ההסתדרות רואה ב"הפועל המזרחי"שותף או מתחרה. ל"הפועל המזרחי" אין חלק בפקידות הגבוהה בארץ. שפרינצק ורמז העירו שכמה טענות של קיפוח מתברר שאין להם יסוד לאחר שבדקו אותם, והמקרי שהיו מקורם לא ביחס השלילי ל"הפועל המזרחי" אלא במצוקה הכללית. הטענות שיש ל"הפועל המזרחי" להסתדרות, יש עוד ביותר תוקף בתוך ההסתדרות גופה בין הזרמים המיוחדים שבתוכה. טענות כאלה נשמעות אפילו במפלגת פועלי א"י, ושום סידור והסכם אין בכוחו למנוע חיכוכים וקובלנות, גם צודקים וגם לא צודקים. הסכם עבודה לא יוכל להתקיים, כי הוא מתערער מיסודו בלי לשכת עבודה אחידה, שבה יירשם כל פועל ועבודה תחולק {0166-68} לא בין אירגונים אלא בין מחוסרי עבודה לא תתכן חלוקת עבודה צודקת, והקולר תלוי ב"הפועל המזרחי", אירגון הפועלים היחיד כמעט המעכב בעד הקמת לשכת עבודה מאוחדת. מנהלי העבודה במקומות הדורים כולם הבנת החשיבות של יחסים טובים עם ה"פועל המזרחי". יש להם רצון כנה של עבודה משותפת, אבל במשטר של לשכות נפרדות אין תיקון לסידור עבודה הוגן. "הפועל המזרחי" נעשה אגריסיבי מאדותוקף מזמן לזמן באופן גס את ההסתדרות בציבור ובעתונות, גם מבלי כל יסוד מספיק וגם כשיש לו איזו תלוה של ממש. מתוך הגזמה חולנית או בלתי מרוסנת התנהג למשל "הצופה" בתקופת הבחירות לקונגרס או בהזדמ- נויות אחרות בשל סכסוכי עבודה. קסטנבוים התאונן ביחוד על המוסדות המשקיים של ההסתדרות שאין "הפועל המזרחי" מרגיש את עצמו בתוכם כבתוך ביתו, לא ב"תנובה", לא ב"בנק הפועלים" ולא במוסדות האחרים. פישמן, שנכנס לחדר בסוף השיחה, העמיד בחריפות את שאלת בחירת שפירא להנהלה. הוא הזכיר את ישיבת ההנהלה בגנף, שבו השתתפו גרינובים, קפלן, הוא ואנוכי, ושבה הוא הודיע שמבלי בחירת בא כוח "הפועל המזרחי" להנהלה, גם הוא לא יוכל להשאר בהנהלה, ושלושת המסובים הבטיחו לו ששפירא ייבחר. לאחר שהוחלט להניח את הסטאטוס קוו מתוך מצוקת הזמן תפס אותי ואת גרינבוים במסדרון הקונגרס ושנינו התחייבנו, שבישיבה הראשונה של הועד הפועל יצורף שפירא להנהלה. כבר עברו שלושה חדשים. הוא התחייב בפני מפלגתו שבלי צרופו של שפירא הוא יעזוב את ההנהלה. הוא דרש ממפלגת פועלי א"י להכיר ברצינות המצב ולהבטיח את בחירתו של שפירא בישיב הראשונה של הועה"פ. שפרינצק הבטיח להביא את הענין למפלגה. אני ציינתי בסוף שיש שתי שאלות: תיקונים הענינים המעשיים בשטח העבודה, בשטח הענינים המשקיים וההתישבותיים, והשטח הציבורי פוליטי. כמה דברים נתונים לתיקון מהיר ועל ידי מגע מתמיד בין שני הגופים האלה. אולם גם אם יסודרו כל הדברים שנחלקו עליהם עד עכשיו יש חשש לסכסוכים חדשים, באם לא יתוקן היחס שבלב, האמון ההדדי והרצו הטוב שבין שני הגופים. איני יכול לקבל ברצינות את דברי באי-כוח "הפועל המזרחי" שאין הם מאמינים יותר ברצון הטוב אפילו מצד ההנהגה של ההסתדרות. אישי ההסתדרות, המנוחים אהרונוביץ וביילינסון ואלה שעודם חיים, אנשים כברל כצנלסון, הרצפלד, ברץ, אורי זסלבסקי, בלי לדבר על המסובים, לא רק ידועים ביחס {0166-69} הנפשי העמוק לכל פעול יהודי באשר הוא, אלא אחד המוטיבים היסודיים שחייהם זוהי אהבת ישראל. "הפועל המזרחי" לא רק נהנה מההסכם עם ההסתדרות, הוא קשור להסתדרות בקשרים עמוקים יותר, ואלי שלא מדעתו. כל מה שהוא עשה, כל מהש הוא רכש, מחוץ לשטח הדתי הרוחני, שזה בא לו ממקור "המזרחי", שאוב כולו ממקור ההסתדרות. הקבוצה שיצרו אנשי ההסתדרות וכל שאר הכיבושים של ההסתדרות הם כיבושי "הפועל המזרחי" ויצרתם. ההסתדרות היא מקור מחצבתו. כן הסכם או לא הסכם, כל זמן ש"הפועל המזרחי" יהא נאמן ליעודו בתור ארגון פועלים יהיה - ביודעים או שלא ביודעים - חלק אורגני של תנועת הפועלים בארץ. מיסדי ההסתדרות - ולאו דווקא החברים היושבים בועד הפועל, רבים מהם כלל אינם יושבים בשום מוסד רשמי של ההסתדרות - היו מתכחשים ליסוד נפשם, אילו לא היו רואים בכל פועל יהודי חבר ושותף לגורל חייהם ויעודם בחייהם. אנ רואים ב"הפועל המזרחי" חלק אורגני של תנועת הפועלים, אם כי אנו רואים בו פגם קשה, לא על היותו אירגון דתי וקשור למפלגת "המזרחי", זו היא זכותו המלאה והבלתי מפוקפקת, אלא על היותו אירגון עובדים נפרד, אולם גם עם פגם זה אנו מקבלים אותו כמו שהוא, כל זמן שהיסודות המוסריים של תנועתנו ישלטו כם בהסתדרות וגם ב"הפועל המזרחי", היסוד המוסרי הוא משותף. יש הכרח ביחסי חברים, יש אפשרות ליחסי אמון בין ההסתדרות ובין "הפועל המזרחי" בין שיש הסכם פורמלי ובין שאינו. הסכמנו לבסוף שתורכבנה שתי ועדות משותפות: ועדה אחת לבירור השאלות להסכם עבודה ולשאלת הלשכה האחידה, ועדה שניה למוסדות המשקיים. ב11:00-, בהפסקת המסיבה עם "הפועל המזרחי", בא אצלי ד"ר טהון בענין החולה. היות והממשלה מסרבת עכשיו לתרום את רבע המיליון פונט כחלקה ביבוש החולה, הגיע טהו לידי רעיון להציע לממשלה לתת לחברת הכשרת ההתישבות את תמורת ההשתתפות בקרקע. האדמות הבאות בחשבון הן: 10.000 דונם במחוז בית שאן, העומדות להמסר בחכירת לקק"ל, ואדמת רושמיה בהר הכרמל, שהחכרו כבר לחברה ל99- שנה. אמרתי לו, שהרעיון ביסודו נראה לי, אולם אין אני רואה תמורה בהחלפת אדמה חכורה, שבין כך היא ברשותנו, בקבלת קנין באדמה זו. אם רושמיה {0166-70} היא לנו בחכירה ל99- שנה, הרי זה בעיני לא גרוע מקנין, ובזכות זו בלבד לא הייתי מסכים לפטר את הממשלה מהתחייבותה להשתתף ביבוש החולה. רק אדמה חדשה שלא נמסרה לנו עדיין צריכה לבוא בחשבון כתמורה. טהון אמר שיש גם אדמות אלה הבאות בחשבון, כגון: אדמת חסאבה - 4.000 דונם, 2.000 דונם בין ג'בליה, בית וגן ויפו; 9.000 דונם בחולות ראשון. שאלתי את טהון אם הוא יקבל מהממשלה לא כסף אלא קרקע היוכל להבטיח את עבודות החולה? טהון ענה לי בחיוב. הכסף תמורת הקרקע יתקבל במשך 8 עד 10 שנים, אולם אין הוא חושב ששאלת העבודה היא אקטואלית בין כה וכה, כי הוא אינו בטוח אם יק"א תכנס עכשיו לעבודה, ואינו בטוח אם רוטנברג לא יפריע. אמרתי לו, שהחשיבות היא בעיקר בגישה לעבודה. יש ערך רב, לא רק כלכלי אלא גם פוליטי, בביצוע עבודת החולה דווקא עכשיו, בתקופת המלחמה. ואם יש איזו אפשרות שהיא מצד החברה והקהק"ל לגשת לעבודה יש לעשות כל המאמצים שיק'א תעמוד בהשתתפותה ואני מניח שרוטנברג לא יפריע. טהון הציע להתחיל לדבר עם רוטנברג. אמרתי לו שהדיבור עכשיו לא יביא תועלת. כל זמן שהתחלת העבודה אינה אקטואלית וממשית, לא יסתלק רוטנברג מזכויותיו ותביעותיו הצודקות או המדומות. רק כשאפשרות העבודה תהיה ממשית, אפשר יהיה להביא את רוטנברג להסכם, לאחר שבפרינציפ הסכים כבר פעם בשיחה אתי ואוסישקין, שהוא יתיחס לעניני החולה לא מבחינת מנהל חברת החשמל, אלא מבחינה ציונית ארצית. שאלתי את טהון אם יש יסוד להניח שהממשלה תסכים לתמורה זו בקרקע? טהון אמר שדיבר כבר עם מק-פירסטון. תגובתו הראשונה היתה שלילית, אבל לאחר שטהון אמר שהוא מציע לממשלה למסור להם קרקעות בשטחי התישבות היהודים, נשתנה יחסו וגילה רצון לדון בדבר, ואמר שידבר עם אנשי מחלקת הקרקעות. טהון בינתיים דבר עם ביניט, וזה הסכים לגמרי. הריס עוד לא היה בארץ. כשחזר הריס הביא טהון את הדבר לפניו, והריס בקש שיגיש לא את הדבר בכתב. טהון אמר לו שהוא מתקשה לכתוב לו על זה רשמית. הריס אמר, שיכתוב לו באופן בלתי רשמי. לפי שעה לא עשה את הדבר. אמרתי לטהון שרצוי שימשיך בדבר, כי השגת הקרקעות חשובה, וגם חשוב מאד לאפשר את התחלת העבודות בחולה. {0166-71} קבלתי מיהושע את המספרים המפורטים בדבר גיוס יהודים וערבים להשלמת יחידות בריטיות בארץ. עד ה24- לחודש זה התיצבו 360 יהודים, 177 ערבם. נפסלו: 133 יהודים, 130 ערבים. נתקבלו: 176 יהודים, 30 ערבים. צריכים עוד לעמוד לבחינה: 48 יהודים, 20 ערבים (המספרים אינם מתאימים לסך הכל)? הברקתי את הדבר למשה. הבוקר הוזמן י'וסף עוד הפעם לבריגאדיר ברונסקיל בענין היחידה "החלו- צית". הבריגאדיר בקש ממנו תשובה. י'וסף אמר לו, שדבר כבר באופן לא רשמי עם אחדים מחבריו, הנוטים לדבר בחיוב ושולח איש ללונדון לדון עם חבריו השוהים שם בשאלה זו, אולם גם אלה הנוטים לכך בחיוב, אינם יכולים להבין: (א) מדוע לוקחים יהודים רק ליחידות עבודה, ולא ליחדיות צבאיות ממש; (ב) מדוע מכריחים אותנו להופיע כפלשתינטים ולא כיהודים? הבריגאדר הבטיח לדבר על כך עם המפקד הראשי. קבלתי ידיעות מעניינות בדבר הבא הבריטי הרב העומד לבוא לארץ. מדובר על 40 או 50 אלף איש, מהם ירוכזו בצפון כ13.000- ובדרום כ26.000-. הצבא יאוכסן חלקו באהלים וחלקו בצריפים. דבר זה יצריך עבודה לא קטנה. מלבד שיכון הצבא ייבנו מחסנים בסרפנד ובחיפה. משערים שהעבודות תעלינה ב300.000- פונט. חלק הצבא עמד לחנות בעקאבא, אולם נמסר רפורט לצבא שאין המקום מתאים לחניה. יתכן שמשום כך תרד עקאבא מעל הפרק. היה גם מגע חשוב, אם כי לפי שעה בלי כל תוצאות מעשיות, בין חברינו ובין באי כוח הצי בארץ. ב20- לחודש זה נפגשו בר-כוכבא, וידרא וקפלנסקי עם הקפיטן לידגר בנמל חיפה. בר-כוכבא הודיע ללידגר על נכונותנו להמציא לו מספר של נוער מבוגר, שיש לו ידיעה אלמנטרית בימאות, על מנת לאמנם בספינות לרדית מוקשים. הוא מסתמך על המשא והמתן שכבר התנהל בענין זה עם שלטונות הצי באמצעותו של הקצין מילר, שהיה מנהל בית הספר הימישלנו לפני המלחמה. המשא והמתן {0166-72} נפסק לרגל גיוסו של מילר לצי. הקפיטן לידגר אמר שהוא לא שמע עד עכשיו על תכנית זו, ואינו רואה אפשרות תכנית לאימון מספר גדול יותר של אנשים במימי ארץ-ישראל מחוסר אניות. הוא מניח שהמשא והמתן לפני המלחמה התנהל על יסוד החשש של כניסת איטליה למלחמה והפיכת הים התיכון לאיזור מלחמתי. הנחה זו לא נתאמתה, אם כי אין לדעת מה ילד יום. הוא שאל אם נהיה מוכנים לשלוח אנשים לאימון גם למקומות מחוץ לארץ-ישראל. בר כוכבא ענה, שאם הכוונה ליחידות שלמות של יהודים, הוא מניח שלא תהיה התנגדות לכך. הקפיטן הודה על ההצעה והבטיח להעביר אותה למפקד הראשי. הקפלנסקי בקש להחזיר את הקצין מילר, או אולי אחד במקומו לבית הספר הימי. הקפיטן לידגר ציין את הקושי בדבר, אבל הבטיח להעביר את הבקשה למפקד הראשי. אחר הצהרים ירדתי לתל-אביב. ב4:00- באו אצלי לביתי לפי הזמנתי: שאול, דוב, ישראל וברל. התיעצנו א. על שאלת היחידה "החלוצית", ב. סידור עבודת הגיוס; ג. הכנסת שאול למ"א. א. בשאלת היחידה נחלקו הדעות. שאול התנגד בהחלט ובתוקף מתוך הנימוק היסודי, שבשום תנאי אין להוציא יהודים מארץ-ישראל. דוב הציג תנאי של דיון תכניתי בין הממשלה ובינינו על העזרה שהיא רוצה מאתנו במשך המלחמה. הוא חושש לכך שאם נתן עכשיו מנימוקים מדיניים פלוגה אחת לעבודה בצרפת, עלולים לדרוש מאתנו בעוד זמן מה עוד דבר מעין זה וכל סרוב יקשה עלינו מנימוקים פוליטיים. ברל מיצה את כל הנימוקים השליליים, אולם לא הביע התנגדות מוחלטת, כי לא התעלם גם מהחשש לש נזק פוליטי הכרוך בסרוב. הוא הביע חשד, בלתי מיוסד לדעתי, שהצעה זו באה בעיקרה למען רוקן את הארץ מיהודים. {0166-73} מלקולם ומשרתיו מסוגלים למזימות שפלות ביותר, אבל אין אני מניח, שהצעת היחידה באה במזימה שטנית זו. אני ביררתי את הנימוקים בעד ונגד, כפי שניסחתי אותם במברקי ללונדון. אין אני רואה רווח פוליטי בתשובה חיובית, אבל יתכן שיהיה נזק פוליטי בתשובה שלילית, ומשום כך אני מתנגד למהר באיזו תשוב שהיא, ולדעתי יש (א) לבדוק אם יאן לשנות במשרד המלחמה את צורת היחידה, שתניח יותר את דעתנו; (ב) יש לברר אם הצעה על דוויזיה רצויה לפ שעה או לא. אם יצא שבלונדון תוכל הסוכנות להציע לממשלה דוויזיה יקל זה עלינו סרוב בהצעת היחידה. לסעיף ב' מסר שאול סיכום התיעצות של מספר חברים הקרובים לדבר, שבשים לב לתנאים הפוליטים, הוצע סידור עבודה כדלהלן: 1. לא להפסיק בשום אופן את אימון הקדרים, אם כי תצומצם מסגרת האימון; 2 באירגון יחודש האימון בכלים, בכל הזהירות הדרושה; 3. "משמר העם" יפעל במסגרת הג'א, מכבי אש ו"מגן דוד אדום"; 4. בשביל "חיל העם" וגם בשביל האירגון תוגבר פעולת ההתעמלות, גם למען שמש מסגרת לאימונים גלויים וגם לגופו של דבר, כי האימון הגופני בשורה היה עד עכשיו מוזנח. הבעתי הסכמתי המלאה לקוים אלה. לסעיף ג' לא היה כל ספק שיש להכניס את שאול מיד לעבודה. הווכוח היה את מי להוציא: את דוב או את מאיר. אני דרשתי את השארותו של דוב, מתוך נימוקים אירגוניים, מקצועיים ופוליטיים. שאול וישראל הסכימו שיש להחיף בקרוב את מאיר, אבל עמדו על כך שמטעמי סידורי עבודה פנימיים בתוך המ'א, יש צורך בהמשכה זמנית של מאיר בעבודתו ובעבודה הכספית. מסרתי לחברים על המסקנות שהגענו אליה בלונדון להציע לממשלה, אם ראש המטה יסכים לכך, דוויזיה יהודית, מבלי לפרש אם אנשיה יוקחו מהארץ או מהגולה, אם היא תשולח לחזית המערב או תשמש בארץ-ישראל. לתמהוני לא נתגלתה כל התנגדות למסרנה זו במסיבה זו, כאשר לא נתגלתה שום התנגדות לכך גם בישיבת ההנהלה אתמול בבוקר. {0166-74} בערב התקיימה ישיבת הועדה הפוליטית. מסרתי דין וחשבון מלונדון. י'וסף מסר על הצעת היחידה "החלוצית". היה ווכוח רב על הצעה זו. שאול, בן-אהרון, ציזלינג התנגדו בכל תוקף. רמז חייב את ההצעה. ברל וא.ק. גינו את ההצעה, אולם התנגדותם לא היתה מוחלטת. ההצעה להחליט על כך מיד בועדה נדחתה ברוב של שבעה נגד ארבעה. הוסכם שנשוב לדון בדבר מחר, אם ההנהלה תראה צורך להחליט.